רקע ומטרות
תכנית פינוי-בינוי היא מסגרת להתחדשות עירונית שפועלת בישראל מאז סוף שנות ה-80. מטרתה להחליף שכונות ישנות ובלויות בבניינים מודרניים למגורים ומסחר, באמצעות שותפויות בין יזמים פרטיים לרשויות מקומיות. התכנית שואפת לשפר את איכות חיי התושבים, להגדיל את צפיפות הדיור ולשדרג תשתיות עירוניות.

מהלך התכנית

1. הגדרת אזור: הרשות המקומית קובעת את גבולות השכונה הזכאייה (מבנים ישנים, צפיפות נמוכה, ללא מעלית ועוד).

2. הסכם דיירים–יזם: היזם מציג את תוכנית הבנייה מחדש, הכוללת תנאים כספיים והסדרי פינוי-דיור.

3. פינוי זמני: הדיירים מפונים למשך תקופת הבנייה, לקבלת דיור חלופי או פיצוי כספי בהתאם להסכם.

4. הריסה ובנייה: המבנה הישן נהרס במלואו ומוחלף בבניין רחב יריעה עם מעלית, חיזוק לרעידות אדמה, מרחבים ירוקים וחניונים.

5. הקצאת דירות: בתום הבנייה, הדיירים המקוריים מקבלים דירות חדשות, לרוב גדולות יותר, והיזם מוכר את יתר הדירות.

יתרונות

• שדרוג הדיור: שיפורי מבנה ויעילות אנרגטית.

• הגדלת ערך הקרקע: יצירת שטחי מגורים ומסחר נוספים.

• צפיפות מבוקרת: התאמת יותר תושבים ללא פריסת עירונית מוגזמת.

• שיפור תשתיות: סלילת דרכים, מתחמים ירוקים וחניונים.

אתגרים ומגבלות

• מורכבות הסכמית: משא ומתן ממושך בין הדיירים ליזם.

• פינוי דיירים: הנטל הלוגיסטי והכספי של מציאת דיור חלופי.

• קבלת הציבור: חשש מהשתלבות אוכלוסיות חלשות ומהעתקת גליונטים.

• סיכונים כלכליים: תלות בשוק הנדל״ן וביכולת המימון של היזם.

מבט לעתיד
מאז תחילתה, נבנו מחדש אלפי יחידות דיור בתל־אביב, חיפה, ירושלים ועוד. למען ייעול התהליך, מעניקה המדינה כיום תמריצים כספיים ותהליכים מזורזים באזורי עדיפות לאומית.